ואהבת

פשוט, לא?

ואהבת,

למה זה כל כך מסובך?

פשוט לאהוב,

ולחייך ולקבל,

וכן,

גם את החלקים הבלתי אפשריים.

כי פה זה כל העניין,

לאהוב זה לאהוב,

זו לא החלטה,

את מה כן ואת מה לא,

ואהבת,

זה פשוט.

אז איך בעצם אוהבים?

עם מה שקל לאהוב בהחלט אין מה להתעסק יותר מדי,

זה קל,

אבל מה עם שאר הדברים?

היותר מאתגרים?

איך אוהבים אותם?

אז בואו ניקח רגע צעד אחורה,

למה אנחנו בעצם לא אוהבים?

מה עוצר אותנו מלחוות אהבת אמת ועוד בחינם?

האם אנחנו באמת צריכים לעשות משהו מסויים על מנת להגיע לשם?

או שבעצם אנחנו כבר עושים אותו וכל מה שנותר לנו לעשות הוא להיות מודע אליו...

מה בעצם עוצר אותנו מלחוות אהבה,

במלואה ובריבונה,

מה עוצר אותנו מלחוות את מה שכל אישה וגבר מבקשים לחוות?

כשמסתכלים על זה, 

הצד השני של המטבע הוא הפחד,

הוא היין של היאנג,

או אולי להיפך,

ועדיין,

אהבה ופחד לעולם יהיו ביחד,

אחד ליד השני,

יוצרים הכל,

ביחד.

אז איך חווים את האהבה?

איך עוברים צד על מנת,

לפחות,

לקבל את הפחד כאפשרות,

ולא כחובה,

איך בעצם חובים את האהבה במלואה,

ואוהבים - הכל?

זה פשוט האמת,

והמיינד מסתבר מתקשה לקבל הוראה פשוטה שכזו,

שכן זו היציאה מהמיינד,

מהמחשבות והחישובים האינסופיים שלו,

מהבדיקה הרצופה אם הכל בסדר,

אם יש עוד משהו ששכחנו לעשות,

זו היציאה הזו,

מהמיינד, מהשכל,

שמוציאה אותנו מהפחד.

שכן זהו הפחד של המיינד,

הפחד מלא-נודע,

הלב שוחה בו באהבה אינסופית,

וכל עוד אנחנו נמצאים בתוך המיינד,

בתוך רצף הבדיקות האינסופיות אשר קורות יום אחרי יום,

כל עוד אנחנו שם,

אנחנו חווים את הפחד מהלא-נודע.

אז מה עושים?

איך יוצאים מזה?

זה כל כך פשוט....

לוקחים נשימה עמוקה ומודעת,

ואז לוקחים עוד אחת,

לא על מנת שייקרה משהו,

אלא כדי להיות איתה,

עם הנשימה,

עם הרגע בכבודו ובעצמו.

זה בסדר, אפשר לנשום.

השינוי קורה מעצמו. ;-)